חסר רכיב

על יוסף טרומפלדור

24/06/2016
 יוסף בן זאב. חייל בצבא ניקולאי הראשון. נולד בי"ח בכסלו תרמ"א 21.11.1880
בעיר פיאטיגורסק, בקאווקאז שברוסיה.

תקופה קצרה למד ב"חדר" בעיר רוסטוב ואחר כך הועבר לבית ספר עממי רוסי. בגלל יהדותו היה סגור בפניו בית הספר התיכון הריאלי ולכן פנה ללימוד רפואת שיניים אצל אחיו הבכור. בספטמבר 1902 נבחן וקיבל תעודת מרפא שיניים. ההכרה הציונית החלה להבשיל בתוכו בימי כינוס הקונגרס הציוני הראשון בבאזל בשנת 1897 הוא ארגן חוג ציוני ושימש יושב ראש החוג. בשנת 1902 נקרא לשירות צבאי ועם פרוץ מלחמת רוסיה-יפן נשלח לחזית ובשדה הקרב גילה תושיה ואומץ לב בלתי רגילים. באחד הקרבות הקשים נפצע קשה והיה הכרח לקטוע את ידו השמאלית. לאחר החלמתו ביקש להחזירו לחזית וכך אמר למפקדיו: "יד אחת נשארה לי, אבל זו ידי הימנית ולכן ברצותי לחלק כמקודם עם חברי את חייהם בחרב. אבקש מהוד מעלתו שיתנו לי חרב ואקדח". בקשתו נתמלאה ובפקודת יום מיוחדת של מפקד הגדוד צויינה גבורתו בשדה הקרב והועלה לדרגת סגן קצין. עם מפלת הכוחות הרוסיים והכניעה בפורט-ארתור נשבה יוסף עם חיילים נוספים והועבר למחנה ביפן. במחנה פעל באירגון חיי השבויים, פתח בשבילם בית ספר להשכלה יסודית ובעיקר התמסר לעבודה בקרב השבויים היהודיים. הוא ארגנם, יסד במחנה תיאטרון יהודי, פתח קופת עזרה הדדית וגם הקים "בני ציון", קבוצה מיוחדת, שמטרתה לעלות לארץ ישראל ולהקים בה קומונה חקלאית. כשהוחזר לרוסיה לאחר המלחמה נתמנה לקצין והיה לאחד היהודים הספורים בעלי דרגת קצונה צבא הצאר. הוא דחה הצעות להישאר בצבא, נכנס ללמוד במחלקת המשפטים של אוניברסיטת פטרסבורג ובמקביל המשיך לחפש שותפים לרעיון ההתיישבות בארץ ישראל.



באוקטובר 1912 עלה טרומפלדור בקבוצת חברים לארץ ישראל ובה יצא  לעבוד בחוות מגדל ובקבוצת דגניה. הוא עשה בידו האחת כמעט את כל העבודות. ב-1913 נסע לווינה והשתתף בקונגרס הציוני ה-11 ומשם יצא לרוסיה ופעל להקמת בתי ספר עבריים ולשיגור קבוצות חלוצים נוספות לארץ ישראל. עם שובו לדגניה המשיך בעבודתו החקלאית וגם נטל חלק בהגנת מושבות הגליל התחתון.
בפרוץ מלחמת העולם הראשונה סירב טרומפלדור לקבל נתינות עותמאנית וגורש מן הארץ לדמשק. משם עבר לאלכסנדריה של מצרים. במצרים הגה את רעיון הקמתו של גדוד עברי שיילחם לצד האנגלים בכיבוש ארץ ישראל וגם פעל למימושו של רעיון זה. באפריל 1915 הוקמה יחידת תובלה בשם "גדוד נהגי הפרדות הציוני",ובשורותיו יצא לחזית גאליפולי כסגן מפקד הגדוד בדרגת סרן". במערכה קשה זו מילא כל תפקיד קשה ומסוכן ועל כך זכה הגדוד לציון-לשבח ממפקד החזית. לקראת פירוקו של הגדוד ב 1916 נתמנה טרומפלדור למפקדו במקום הקולונל פטרסון ולאחר פירוקו יצא ללונדון והצטרף לזאב ז'בוטינסקי במערכה לייסוד גדוד עברי בקרב יהודי רוסיה שהתגוררו באנגליה. עם פרוץ המהפכה ברוסיה נסע לשם כדי לנהל משא ומתן עם הממשלה הזמנית על מתן רשות לארגן צבא יהודי שיפרוץ לארץ ישראל דרך הרי קאווקאז וארמניה. עם עליית השלטון הבולשביקי הושם קץ ליזמה זו וטרומפלדור התמסר כולו להקמת הסתדרות "החלוץ". הוא פעל בקרים להקמת ריכוזי חלוצים ולהנחת בסיס להכשרה ולעלייה ובקושטא הקים לשכת מודיעין ותחנת מעבר לחלוצים העולים מרוסיה ומרומניה. בסוף אוקטובר 1919 חזר לארץ-ישראל ואחד מצעדיו הראשונים היה הפניית קריאה להקמת מסגרת ארגונית של הפועלים העברים בארץ לקראת התפקידים הגדולים שהם עומדים לפניהם בהתיישבות ובביטחון. נוכח הסכנה שנשקפה אז לישובים העברים בגליל העליון המזרחי עקב הקרבות שבין שלטונות צרפת ומתקוממים ערביים, שלח ועד ההגנה של הישוב העברי את טרומפלדור לארגן אתהגנת הישובים.
 
בסוף שנת 1919 יצא לגליל והתחיל בביצור הנקודות הצפוניות תל-חי, כפר גלעדי ומטולה. בי"א באדר תר"פ (1.3.1920) היה בכפר גלעדי והוזעק לתל-חי לשמע ידיעות על התקהלות ערבית לשם התקפה על הנקודה. בחילופי היריות שנתפתחו ביניהם נפצע טרומפלדור פצעים אנושים. הוא מסר את הפיקוד למחליפו ואמר: "אלה רגעי האחרונים, מסור להם שיעמדו עד הרגע האחרון על כבוד העם". כשהועבר פצוע קשה לכפר גלעדי שאלו הרופא שליווהו לשלומו ואז ענה: "אין דבר, טוב למות בעד ארצנו" והוציא את נשמתו. הוא הובא למנוחות, עם שאר מגיני תל-חי, בחצר כפר גלעדי ולאחר זמן הועברו עצמותיהם לבית הקברות שליד תל-חי.

על קברותיהם הוקמה אנדרטת "האריה השואג". חייו ומותו של טרומפלדור הפכו לסמל ולמופת לנוער הציוני מכל גווני הקשת הפוליטית. לאחר מות הגיבורים שלו קם בארץ "גדוד העבודה על שם יוסף טרומפלדור" - ארגון חלוצים ומגינים מראשוני "העלייה השלישית", שהיה אחד המרכיבים החשובים בראשית ארגון ה"הגנה" ומקים קבוץ תל-יוסף, הקרוי על שמו* (*תוספת ע.מ.). על אגדת יוסף טרומפלדור וחבריו נתחנכו בני נוער בתנועות בארץ ובגולה ומאחת מהן צמחה "ברית הנוער העברי על שם יוסף טרומפלדור" ובקיצור "טרומפלדור", שנערך בידי מנחם פוזננסקי, וספרים נוספים של דור בילצורקובסקי, פסח ליפובצקי, ד"ר י. צבי קנר. פרקי פעלו שזורים בעשרות ספרים העוסקים בתולדות הקמת מדינת ישראל, בארכיון העבודה, מכון ז'בוטינסקי בתל-אביב, ארכיון תולדות ה"הגנה" ובית טרומפלדור בתל-יוסף. בית טרומפלדור שם לו למטרה לרכז את כל החומר הקשור בחייו ומותו של גיבור תל-חי ובו קיימת תערוכת-קבע על האיש ופועלו. שמו
הונצח בספרים "ברוח ובחיל" "חלומים ולוחמים" ועוד
חסר רכיב